|
|
|
|
|
|
|
|
 

2009

בציר 2009 הוכרז כבציר "אלוהי" ו- "הבציר של המאה" עוד טרם התחילו התסיסות. ואכן, זהו בציר גדול הן לפינו נואר והן לשרדונה, בציר של הרמוניה, איזון, בציר של "פרי" מובהק, אבל לא רק, שכן מורכבות ארומתית מובהקת ומינרליות רעננה הנצו בו למן הרגע הראשון, עם הבשלה פנולית נדירה, בציר של שמש, אור וחום אבל בלי הצד השלילי שלהם, בציר לשמירה. הוא מצטרף ללא ספק למועדון הבצירים הגדולים של 2005 ו- 2002, שני בצירים מהעשור הראשון של המאה ה- 21 שזכו כבר לתהילה. התוצאות בכרמים היו מבטיחות למין הרגע הראשון, וזאת למרות שאפילו בציר כגון זה הצריך קפדנות ועבודה זהירה ובלתי מתפשרת בכרם, במיוחד במהלך חודש יולי בו נדרשה מלוא תשומת הלב על מנת להתגבר על רקבונות ומחלות שסיכנו את הענבים שהיוו את הבסיס לבציר איכותי ומעולה.

הפריחה התנהלה על מי מנוחות, עם הבטחה ברורה למילרונדאז'. לעומת זאת גשמים עזים למדיי שפקדו את האזור בתחילת הקיץ, איימו לעודד את הריקבונות בכרמים. אך יולי ואוגוסט, חמים ויבשים בצורה מאוזנת, עם גשמים מקומיים מרווים, אפשרו לענבים שלא נפגעו מהריקבונות להגיע להבשלה אופטימאלית. תחילתו של חודש ספטמבר לוותה ברוח צפונית יבשה שאפשרה לענבים המרוכזים גם כך לאבד עוד מעט מים ולהגיע לרמת ריכוז מרשימה ומבטיחה. ענבי הפינו נואר הגיעו לרמות סוכר מושלמות לצד חומציות מעולה, עם קליפה עבה ובריאה. גם כמויות הפרי היו מאד נדיבות. לא כל יום מקבלים בציר באיכות מעולה ובכמות גדולה. היינות האדומים של קוט ד'אור גדולים, עם פירותיות בולטת, טקסטורה מהפנטת, הטאנינים לא מסיביים במיוחד אבל בעלי נוכחות וטעימים להפליא.

המורכבות באה כרגע לידי ביטוי במינרליות רעננה לצד בשר, דם ופטריות ואיפיונים מדוייקים של כל טרואר וטרואר. יינות לשמירה ארוכה שסביר להניח שייסגרו בשנים הקרובות. היינות הלבנים גם הם מעולים. הם בעלי סגנון מעט יותר עגול לעומת הבצירים הקרים והחדים אולם התוצאות נהדרות, במיוחד אצל היקבים שהיו קשובים לחלון ההזדמנויות הצר של מועד הבציר. הם בעלי עושר טעמים, ריכוז ומורכבות וטקסטורה משיית.

2010

בציר 2010 הנו בציר שופע קסם, רעננות, אנרגיה, איזון והרמוניה. בציר קלאסי, בורגוני בנשמתו, הן ללבנים והן לאדומים. אהבה ממבט ראשון! למרות שהבורגונים היו צריכים להתמודד עם אוגוסט קר, ולמרות היבולים המזעריים, איכות הענבים הייתה נפלאה; הבשלה פנולית מעולה בזכות היבולים הנמוכים וה- millerendage (ענבים מאד קטנים ומרוכזים), חומציות גבוהה בזכות אוגוסט הקר ואפיונים טרואריסטיים בכל פינה. הגפנים היו צריכות להתמודד עם תנאים חריגים; שינויים קפריזיים במזג האויר מחום לקור, מיובש לגשם, וסופות רעמים בקוט דה בון רגע לפני הבציר.

תחילתה של העונה בחורף קר. קור שגרם נזקים להנצות הראשונות, קור שהרג גפנים. במזל, גל ההנצות השני הצליח להתמודד ולפרוץ את קשיי הטבע, אבל הנזק הכמותי כבר אירע. הפריחה ידעה תנודתיות מזיקה בין מזג אוויר קר וחום כבד. תנודתיות זו הכבידה על התהליך, שנמתח מעבר לרגיל, וגרמה לשיבושים בפריחה. אך נסתרות הן דרכיו של הטבע, ובדיוק אותן בעיות שהעיקו על הפריחה הן שהעניקו לבציר את ה- millerendage שפינו נואר כה אוהב. בסביבות ה- 20 בספטמבר, כ- 100 ימים לאחר תחילת הפריחה, הענבים הגיעו להבשלה מצוינת. רמות הסוכר היו טובות, רמת החומציות מעולה וההבשלה הפנולית הגיעה לרמה טובה מאד. כמו תמיד, התחושה הייתה שחלון ההזדמנויות הינו צר וסופות הרעמים שפקדו את קוט דה בון העצימו תחושה זו והחישו את היציאה לכרמים.

הבציר התרחש, פחות או יותר, בין ה-20 ל- 25 בספטמבר. התוצאות שטעמנו בנובמבר 2011 היו לא פחות ממפעימות. היינות האדומים מלאי קסם, ריכוז רענן של פרי אדום וכחול, חומציות מטריפה ואנרגיה חדה ומכוונת. הם בעלי אישיות פורצת, שופעת חן ושובה לבבות. היינות הלבנים מזכירים שילוב מסעיר של שתי שנות בציר אהובות במיוחד: 2007 ו- 2004. אלו יינות "קרים", חדים, מינרליים, מרוכזים ומאד מבטיחים. גם הם בעלי אישיות פתוחה שנותנת תחושה שלפנינו עוד הרבה שנות תקשורת איתם. חבל שיש כל כך מעט... וכמו תמיד, התוצאות המעולות אינן נחלתם של כל היקבים. זהו שוב בציר שחייב ערנות והקפדה יוצאות דופן בכרם, בעיקר בגלל תנאי מזג האויר הקפריזיים. הבציר הזה סוגר עשור מסעיר למדי, עשור עם מספר בצירים מעולים, לא פחות, הן לאדומים והן ללבנים. זהו סיום נפלא מלא רעננות, עושר, קלאסיות ומלא בבורגון.

2011

השנה הראשונה של העשור, כמו לא מעט שנים בעשור הקודם, היא שנת כורמות. שוב נאלצו הכורמים בבורגון לרקוד לצלילי החליל של אקלים קפריזי ותנודתי שהתשתעשע אתם בנגיעות של קיצוניות. כמו תמיד, רק הכורמים בעלי הכישרון, הניסיון, התעוזה וסף העצבים הגבוה, עמדו במשימה. אבל זוהי גם שנה של טרואר, בה הטרוארים הגדולים הראו את יכולותיהם במצבי לחץ. כאמור, תקופת הגידול הייתה מאד מאתגרת ומלווה בארועים אקלימיים קיצוניים: יובש, חום, גשם משמעותי... אבל בדיוק כאשר הם נמצאים תחת סכנות אקלימיות, פינו נואר ושרדונה מגלים את מלוא כישוריהם להתגמשות ולתרגום תכונות הטרואר. בציר 2011 מזכה את ההיררכיה הטרואריסטית של בורגון בהכרה נוספת בצדקתה. העונה התחילה מאד מוקדם עם חודש מרץ חם, הנצות באפריל ופריחה מהירה במאי.

למרות החום הלא רגיל לעונה, לילות האביב היו קרים וגרמו לבעיות בפריחה, בעיות שפגעו בכמויות הסופיות של היבול. מנגד, בדיוק אותה פריחה בעייתית, היא זו שהביאה עימה את מה שפינו נואר כל כך אוהב – millerendage – אותו פרי קטן, חומצי ומרוכז. האביב התאפיין ביובש חריג, אך הגשם חזר ביולי. למרות כמויות המשקעים המשמעותיות שירדו, הגפנים הצליחו להכיל אותן מבלי לפתח מחלות. עונת הגידול הסתיימה עם אוגוסט חם, לעיתים חם מדי. אכן תקופה מאתגרת; יובש בתחילתה, גשם בהמשכה וחום בסופה. אין ספק שנדרש היה כשרון כורמות, הקפדה, דייקנות אובססיבית ותשומת לב חסרת פשרות, על מנת להצליח בבציר זה. הבציר התרחש סביב השבוע הראשון של ספטמבר ושיקף 110 ימים מהפריחה (!). זוהי אחת מתקופות ההבשלה הארוכות שידעה בורגון, וזאת למרות שתאריך הבציר הוא המוקדם ביותר מאז בציר 2003.

ענבי הפינו נואר הגיעו להבשלה פנולית מצוינת, ולמרות זאת, במקומות מסוימים, פוטנציאל האלכוהול לא תמיד הגיע לרמות הדרושות. השרדונה, שצלח את כל תלאות האקלים, הגיע לנקודת הסיום במצב מעולה, בריא ונקי כמעט לחלוטין ממחלות. היינות האדומים שופעי קסם, מאד טרואריסטים, בעלי גוף בינוני, לא דחוס מדי ובעלי מבנה טאני רך ועסיסי. הצלחה זו שייכת ליקבים המובילים בלבד, כשהיקבים הפחות מוצלחים הפיקו יינות הסובלים משפטליזציה חסרת זהירות כמו גם מפרי לא בשל. היינות הלבנים משגעים! הם ניחנו בשילוב המנצח שבין החומציות העזה של בציר 2007 לצד הפירותיות שובת הלב של בציר 2008. שוב, לא מעט יקבים אחרו את מועד הבציר, בצרו מאוחר מדי ובכך הפסידו את כל הרעננות. אבל עבור היקבים הטובים, זהו עוד בציר לבן מעולה.

2012

בציר 2012 הוא שילוב יוצא דופן של עונת גידול קשה ורצופת מהמורות שהתוצאה הסופית שלה היא כמויות מזעריות ואיכות יוצאת דופן. זהו בציר שידע את כל הקשיים האפשריים; חורף קשה, כפור לצד גשמים באביב, מילדיו, אויידיום, אפיזודות חום מסוכנות, יובש ולבסוף גשם בכמות חריגה יומיים לפני הבציר. ואי אפשר לפסוח כמובן על הברד שפקד את קוט דה בון, ברמה אסונית באזורים מסויימים, ובכמה תאריכים, וגרף איתו לעיתים קרוב ל- 90% מהיבול הקטן גם כך. אפילו התנפלות של חזירי בר על אשכולות הענבים באזור בון לא נחסכה מהכורמים. כמו שאמרנו, הכל. חוץ מבוטריטיס... אבל התוצאה, אם שוכחים לרגע מהכמויות המזעריות, עוצרת נשימה. אחת הטובות שידעה בורגון בשנים האחרונות. תחילת העונה בפריחה שהתארכה בגלל הקור והגשם של יוני. מה שגרם לקוּלוּר, או "פרחי נפל", אבל גם ל Millerendage - ענבים קטנים ומרוכזים המסודרים באשכול בצפיפות לא גבוהה.

חודש יולי היה כאוטי, יום גשם על כל יומיים שמש, מה שחייב את הענבים לפתח קליפה עבה ולהתגונן מפני מחלות. מילדיו ואויידיום הופיעו בצורה שכמותה עוד לא נראתה בקוט. אבל הגפנים היו במצב שאיפשר להן להתגונן, והענבים, שהיו קטנים ומרווחים בתוך האשכול, כמעט ולא נדבקו, כך ששיטות הכורמות השונות והשיטות הביו-דינמאיות הספיקו כדי לתת לגפן תמיכה. אוגוסט היה יבש במיוחד ומלווה באירועי חום קיצוניים שאיימו לחרוך את האשכולות. חציו הראשון של חודש ספטמבר היה קר מהרגיל ומלווה בלא מעט גשם, אבל רוח טובה ומזג אוויר בהיר שפקד את הכרמים בשבוע השלישי של אותו חודש, שמרו על בריאות הענבים כמו גם על איכות השמרים - שבועיים של רוח צפונית זו הביאו אל קו הסיום של ההבשלה פרי מושלם: האשכולות היו בגודל של אגרוף קטן, בעלי ענבים קטנים, נקיים מרקבונות, ברמת סוכרים מצויינת, חומציות תומכת ובשלות פנולית מלאה. הכל היה "במקום" כך שגם הגשם המאסיבי שפקד את קוט דה נואי ב- 26 בספטמבר לא הצליח לקלקל, גם אם "ניפח" במעט את הענבים הקטנים, ולצד הרוח היבשה שנשבה ביום-יומיים שלאחר מכן, הענבים התייבשו והבציר התחיל.

אבל הכמויות היו קטנות וכואבות. זוהי שנת בציר של קיצוניות, אולי יותר מאי פעם, ומעבר לבעיית הכמויות נדרשו הרבה קפדנות, ניסיון, כישרון, חוסר התפשרות וגם לא מעט מזל... היינות האדומים מלאי חיים ואנרגיה; חלקם מרגישים כמו אדם מבוגר ששתה ממעין הנעורים. עם פרי אדום "קר", עסיסי ושופע רעננות, לצד אפיונים בולטים של הטרואר והבשלה פנולית מעולה, זוהי אחת ההבטחות הגדולות של בורגון. היינות הלבנים מהלכים בקסם רב על הקו העדין שבין פירותיות נדיבה שאינה מועדת אל מחוזות החנפנות, או, חלילה, הלאות. זאת הודות לרעננות, לחומציות או לארומטיות המינרלית שהם ניחנו בה.

2013

באביב 2014, כשהתסיסות המאלולקטיות התחדשו בבורגון, אנחת רווחה גדולה התגלגלה על הכרמים המלבלבים של קוט ד'אור. וזאת למרות שכבר בתחילת נובמבר 2013, עת נסתיימו התסיסות האלכוהוליות, הבורגונים ידעו שמה שהיה בציר כאוטי, שופע קשיים ודאגות - מהפריחה, דרך לא מעט בעיות סניטריות בכרמים ועד אפיזודת הברד האלים במהלך קיץ 2013 - נראה בתום הויניפיקציה כהצלחה מלאת קסם וחיות. קצת יותר בקוט דה נואי מאשר בקוט דה בון? הזמן יגיד... עם נטייה קלה לטובת האדומים על פני הלבנים? לא בטוח. אבל דבר אחד ברור, מה שיכול היה להגמר בקטסטרופה, נגמר ביינות נהדרים מלאי אופי ואנרגיה. אביב 2013 היה האביב הקר והגשום ביותר שבורגון ידעה בחמישים השנים האחרונות. הפתיחה הסגרירית הזו של מחזור הצימוח גרמה לפריחה לא מוצלחת, שהתחילה באיחור של כשלושה שבועות והובילה הן לפיחות דרסטי בכמויות היבול והן לבציר מאוחר.

אבל הקיץ היה בעיקרו נדיב, עם טמפרטורות טובות ושפע שמש ביולי ובאוגוסט, בליווי אפיזודות גשם מקומיות, בדיוק ברגעים הנחוצים לעודד את הבשלת הענבים. האחרונים, הגיעו, בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר, לבשלות מעולה, עם קליפה עבה וגרעינים בשלים.

כמו 2012, גם בציר 2013 רשם לעצמו, לצד היינות המעולים שלבסוף הפיק, זיכרון טראומטי; הברד האלים שפקד את קוט דה בון ב- 23 ביולי גרף עימו יבול מאזורים שלמים ולעיתים מטרוארים מפוארים. פרנו, סביני, בון, פומאר, וולנה, מרסו ופוליני, מסרו קורבן גדול מאד לטבע. בכולם הכה ברד, לעיתים בגודל של כדורי גולף. ברור מכאן שענבים שהם תולדה של עונה כאוטית שכזו מושפעים עמוקות מטיב הטרואר, הטיפול בו ואיכות הגפנים. טרואר גדול עם גפנים בוגרות נתן תוצאה אחרת מטרואר זניח. ואם מזכירים את ההבדלים בין הטרוארים והגפנים, קשה שלא לדבר בבציר 2013 על תרומתו של הכורם; במקרה דנן בעיקר במלחמה בעובשים; ביקבים המעולים באמצעים טבעיים בלבד, בשיטות מסורתיות של טיפוח הגפן, בברירת הענבים ובמועד הבציר.

ברירת הענבים, בעיקר בפינו נואר, הייתה חיונית, שלא לומר הרת גורל, ואצל היקבים שעשו כן התקבלו יינות אדומים מלאי עומק, חיוּת, רעננות, חומציות משגעת ופוטנציאל יישון מצויין ליינות הגבוהים. היינות הלבנים הושפעו בעיקר מטיב הכורמות, בעיקר בשלב הסופי של מועד הבציר. הם מלאי רעננות ובעלי תכונות מינרליות מודגשות. זוהי בהחלט שנת בציר מלאת אתגרים המדגישה שוב את גדולתם של היקבים המעולים, שאיכות היינות היא הדגל היחיד שהם נושאים ושהאחריות ההיסטורית, היא ולא דבר אחר, מתווה את דרכם. שנת בציר שהולידה יינות המספקים כה הרבה הנאה, שנראה שמחכה לנו חוויית שתייה מאד מענגת בהמשך...

2014

את עונת הגידול של 2014 אפשר לדחוס למשפט אחד: התחלה מעולה, סיום מעולה שהניב יינות מקסימים, בחלקם הלא מבוטל אף גדולים, ואמצע קשה, שזור בכמה דרמות. עם תום הבציר, הבורגונים עוד היססו בנוגע לאיכות הסופית; ההרגשה הכללית הייתה ששום דבר לא היה נוח במהלך עונת הגידול. אבל מהר מאד הקולות החלו מתחלפים, ובנובמבר האחרון, בשבוע טעימות אינטנסיבי ביקבים, התגלה לנו בציר חלומי עם תוצאות שקשה לבקש יותר מהן, ולצידן חיוך אחד גדול, ענק וגורף מצידם של כל היקבים.

היינות האדומים שופעי אנרגיה וקסם, בעלי איזון שובה לב בין הרעננות לבשלות, חומציים ובה בעת מפתים בפירותיות עסיסית, יינות נגישים אך לא חסרי מורכבות חלילה, אפילו ההיפך הוא הנכון והם מעניינים, עמוקים ומרוכזים ובעיקר מלאי עסיס וטעם עד שקשה להשאר אדיש לשובל הפיתוי שהם משאירים אחריהם.

למרות ההתרשמות שאלו הם יינות ידידותיים ונגישים בצעירותם, אין ספק שהם בעלי כל מה שיין צריך על מנת להתיישן הייטב שנים ארוכות. נדמה שהם גרסה משופרת לאדומים הנפלאים של 2008; אותו פרופיל רעננות אבל הפירותיות יותר בשלה ופחות קשוחה. היינות הלבנים גדולים! לא פחות. אולי אפילו יותר – בציר ענק שהשאיר אחריו מתנה ענקית בדמות יינות מפוארים, אולי מהגדולים שידעה בורגון. כמו אחיהם האדומים, גם הלבנים של 2014 משלבים בגאוניות חומציות, פירותיות ומינרליות. הם מביאים איתם את כל מה שהטרואר ממנו באו יכול היה לתת; את כל מה שהטבע נתן לאותו טרואר. ומעבר לגדולתם, הם פשוט טעימים וקשה שלא להתענג על השלמות ההרמונית שחוגגת בפה.

כאמור, החלק הראשון של עונת הגידול היה נוח עם מזג אוויר חמים ואף יבש ומלווה בהרבה שעות אור. כך שעד סוף יוני, גם בכרמים בהם מעגל הצימוח מאוחר בדר"כ, הפריחה הושלמה. אבל בסוף יוני החלו הצרות עם סופת ברד מאסיבית שפקדה חלקים נרחבים בקוט ד'אור, במיוחד בקוט דה בון, והטבע גבה לעצמו שוב כמויות יבול והרבה שעות טיפול בכרמים. למרות הקור והלחות שליוו כמעט את כל יולי ואוגוסט, היו בכרמים מעט מאד מחלות; אבל ההבשלה התקדמה בעצלתיים.

ברם, נראה כי הבעיה שתחרט בליבותיהם של הכורמים תהיה דווקא הופעתו של זבוב החומץ ולאו דווקא הברד והקיץ הגשום. זבובון קטן, עם שם יפני משהו Drosophila Suzukii הנוהג לתקוף עצי פרי ממינים שונים, התרבה לפתע בחוסר איזון עם הטבע, והחל להתפשט בכרמים תוך שהוא פוגע בענבי הפינו נואר וגורם לתסיסה שלהם בעודם על הגפן. "טראומה", "אפיזודה שטנית" ו"בעתה" – היו רק חלק מתאורי הרגש שחלקו איתנו הבורגונים. את הנזק שגרם המטרד המעופף ניתן היה לברור בקפדנות בכרמים וביקב. עינב עינב. כל הדומנים הרציניים עשו כן. כך שמלבד נזק כמותי ושעות דאגה רבות, לא נשאר מהאירוע הזה זכר.

בכל אופן, איפשהו בסוף אוגוסט לתוך ספטמבר, מזג האוויר החל משתפר; עם תנאים יבשים ושעות שמש רבות, מלווים ברוח צפונית ששמרה על בריאות האשכולות, החל הבציר, בכללותו, באמצע ספטמבר והתבצע בנחת וללא שום ארועי מזג אוויר חריגים.
בציר נפלא שהעניק לעולם יינות משגעים, לבנים כאדומים, משבלי, דרך קוט ד'אור ועד מקונה בואכה בוז'ולה. לשתות ולהנות או לשמור ולהינות גם.

2015

"...יבול כמו זה - המורכב מאשכולות קומפקטיים, בעלי ענבים צפופים, עם טאנינים בשלים ובכמויות סבירות; יבול שהוא תולדה של פריחה מוקדמת, אולטרה-מהירה, שהבטיחה הבשלה חריגה הן מבחינת האחידות שלה והן מבחינת השלמות שלה, וזאת מבלי "ליפול" להבשלת יתר – לא רואים כל יום". כך מתחיל דו"ח הבציר השנתי של רומנה-קונטי.

בנובמבר האחרון, בשעה שהכמויות המזעריות שהפיק בציר 2016 העיבו על מצב הרוח, טעימת 2015 מהחביות אצל ארנו מורטה הסבה נחת ועונג צרופים; באחד היינות הראשונים, עוד בטרם עברנו לטעום מהפרמייה קרו, היישרנו אל ארנו מבט. זה הספיק, הוא צחק צחוק מלא אושר ואמר "כשהענבים הגיעו ליקב, סבא שלי אמר לי – נכדי, תהנה מהרגע, כי זה אירוע של פעם בחיים - פרי כזה מושלם לא תראה עוד אף פעם נוספת בימי חייך". וכך, שוב, גם בתאורי הפרי של רומנה-קונטי "הגפנים, נראו לאורך השנה יפות מתמיד והעניקו לנו במתנה ענבים מושלמים, אולי מהטובים שגפן נתנה אי פעם".

אבל אל לנו לטעות, עונת הגידול לא הייתה נטולת קשיים. החורף אמנם היה קל; הטמפרטורה הכי נמוכה שנרשמה בקוט דה נואי היתה מינוס 6 מעלות צלזיוס באמצע פברואר, ומשקעים משמעותיים ירדו, כאלו שהבטיחו לדאוג לכל חסרונותיהן של הגפנים בתקופות היובש העתידות לבוא. הנטייה הזו ליובש וחום התחילה עוד באביב. עם שתי אפיזודות גשם משמעותיות, גם אם אלימות, הן באו בדיוק במועד בו הגפנים היו זקוקות למים. המשחק האביבי שבין יובש, חום ורוח צפונית, השליך ישירות על איכות היבול הסופי בכך שהקדים את הפריחה, גרם לה להיות מהירה והומוגנית באופן יוצא דופן וללא תקלות ומחלות.

ואז בא קיץ חם מהרגיל; יולי היה חם במיוחד, עם טמפרטורות לילות של עד 30 מעלות צלזיוס. במהלך החודש כולו ירדו 14 מ"מ גשם בקוט דה נואי... אבל חציו הראשון של אוגוסט היה מאוזן, עם משקעים טובים וללא ארועי חום קיצוני, מה שאיפשר לענבים להבשיל בנחת. גם חציו השני של אוגוסט עבר טוב, עם רוח צפונית יבשה ואירוע חום בודד בסוף החודש. הבורגונים התחילו לראות את הסוף, אם כי דבר עדיין לא היה ברור.

"בכל הזמן הזה" כותבים ב- DRC "הגפן נשארה ירוקה להפליא, בריאה, וקשורה באופן מוחלט לגרמי השמיים והאדמה המעניקים לה את כוחה. ניכר היה שהגפן אוהבת את תנאי האקלים היבשים של 2015".

בסופו של דבר, במועד הבציר בתחילת ספטמבר, הענבים היו בריאים בצורה יוצאת דופן ומעוררת התרגשות; בעלי קליפה עבה, בשלה באופן מושלם ומלאת חומרי צבע וארומות. אף לא סימן אחד לבוטריטיס; ענבים הומוגניים, וכה בשלים וללא זכר לבשלות יתר. מה שנראה אז מושלם, מקבל היום מִשנה תוקף באנליזות וביין שבחביות; הרמוניה מוחלטת של בשלות, חומציות, טאנינים ואלכוהול. "ביום שני, ה- 6 בספטמבר" כותבים ב- DRC "פשטנו על הכרמים של וון-רומנה על מנת לבוצרם. ההוראות שניתנו לבוצרים היו מהפשוטות והקלות שזכורות ביקב; בוטריטיס לא היה כלל ולא נותר אלא לשים דגש על ברירת הענבים הבודדים שנחרכו משמש הקיץ העז".

היינות האדומים שטעמנו בנובמבר 2016 היו עוצרי נשימה, קטיפתיים, נוטפי עסיס, מרוכזים בדיוק במידה המשאירה את החיך רענן ומלא רוק וטעם, מלאי חיוּת ואנרגיה. 18 שנה אנחנו טועמים בציר אחר בציר בבורגון; כזה, עוד לא היה! הענבים הלבנים בסופה של עונת הגידול היו בעלי צבע עמוק, קטנים, עם קליפה מאד דקה וכמו אחיהם האדומים, גם הם נבצרו מאד בריאים. החום הכבד והיובש לא פגעו בחומצה הטרטארית בענבים, והאחרונים הגיעו ליקבים עם רמות חומצה טרטארית רגילות. החום, מסתבר, אידה את המים ובכך דווקא ריכז את רמת החומצה בענבים. אך כמובן שמועד הבציר בלבנים היה קריטי. הקו הדק, האינדיבדואלי ליקב, בין בשלות ארומתית מאוזנת המעניקה יין מלא ועמוק, לבין הבשלת-יתר - היה עדין, ומי שפיספס אותו קיבל תוצאות מעט כבדות. לא כך אצל ז'ובאר, סוזה, בונו דו מרטרה, לפון, רומנה-קונטי. בטח שלא כך הדבר אצל רולו, שהוא תמיד מהראשונים לבצור.

כך שלמרות החום, התוצאות אינן "עייפות" או כבדות, והיינות הלבנים טהורים, "חלקים", נקיים, עשירים בטעם וארומות של פרי לימוני בשל, עז ומרוכז. המינרליות נוכחת גם היא והחומציות, בניגוד לשנים חמות כמו 2003 – החומציות שם! כמו בכל שנה, זהו דו"ח בציר המתמקד בתוצאותיהם של היקבים האדירים של בורגון, פסגת הידע הנרכש, העשייה, הפרפקציוניזם והחיבור למסורת ולטבע.

כמובן, כמו בכל שנה, הדברים האמורים כאן, אינם נחלתה של כל בורגון. קל וחומר בבציר שמהלך על חבל דק בין היכולת להפיק ממנו יינות גדולים לבין הפוטנציאל ליפול למחוזות של בשלות-יתר, כובד ולאות. אך לא נתעכב על זה, על מנת לא לקלקל את השמחה, העונג, ההתרגשות והציפיה שבציר ענק, כמו בציר 2015, מביא אלינו. לשתות, לשמור וליהנות מכל רגע – זהו בציר של פעם בחיים.

2016

עוד בציר אדיר, שזור באירועים שטילטלו את בורגון מהתחתית לפסגה ולהצלחה הממקמת אותו כבר כעת, את בציר 2016, לצד בציר 2015 ולצידם של כמה בצירים מושלמים נוספים מהם ניהננו בשנים האחרונות. השנה הנפלאה הזו התחילה קשה; עם חורף מתון מדיי, ללא ארועי קור ושלג להם הגפנים כה חיכו. ההנצות אם כך החלו מוקדם והתנהלו תחת טמפרטורות "חמימות" ולחות גבוהה. ולמעשה, המצב הזה נמשך עד אמצע יולי, כשבין ינואר למאי ירדה כמות משקעים כה גדולה שרק 1910, שהשאירה זיכרון מר, עקפה אותה. מיותר לציין את מצב הרוח העגמומי ששרר בבורגון; תחושה מדוכדכת שהגשם-לא-ייפסק-לעולם התגנבה ללבבות.

מעבר למצב הרוח, העבודה בכרמים - באדמה ספוגה שהעשב משתלט עליה ותחת חלונות-הזדמנות ספורים של ימים יבשים - נהפכה לאתגר של ממש. היה צורך דחוף בהגנה על הגפנים כייוון שהנוכחות והלחץ של האויב הכי גדול שלהם, הלוא הוא הקִימָחוֹן, הגיע לרמות שכמותן איש עוד לא ראה. במקביל, בסוף אפריל ולמשך שלושה ימים, השמש הפציעה. לרגע קט נשמעה אנחת רווחה בבורגון. אבל היתה זו רק אתנחתא לקראת המבחן האמיתי שהטבע תבע מבורגון; שלושה ימים של אפיזודות קור קיצוניות. בבוקרו של ה- 27 באפריל יצאו הבורגונים לכרמים ומצאו אזורים שלמים הרוסים, פגועי כפור. ההנצות הצעירות שקפאו במהלך הלילה "רוסקו" על ידי שמש הבוקר החמימה. שנת עבודה ולצידה התקווה ליבול - בכרמים מפוארים כמו מונרשה, אשזו, גראנד אשזו, ובאזורים נרחבים של שמבול-מוזיני וקוט דה בון - נמחקו כמעט לחלוטין, לעיתים באופן מוחלט.

השיקום נמשך עד סוף יולי; הוא הצריך מסירות ללא גבולות, שאינה מבחינה בין ימי חול לחגים וסופי שבוע; קל וחומר אצל אלו המחויבים לכורמות ביולוגית שאינה מתירה שימוש בחומרים כימיים. בתחילת יוני הפריחה הופיעה, מעט מאוחר מהרגיל, אבל נמשכה כמעט עד סופו של החודש, ונסכה חשש להבשלה הטרוגנית. ואז, בתחילת יולי, הגשם הפסיק כליל, ומזג אוויר קייצי הגיע. מזג אוויר חם ויבש, מלווה בבן בריתו הכי נאמן, רוח הצפון, התמקמו בבורגון ולא משו ממנה עד הבציר וגם לאחריו. אפיזודות גשם מבורכות, שהגיעו בדיוק במועד, אפשרו לגפנים, שהחלו מראות סימני תעוקת חום ויובש, להתאושש, לנפח מעט את הענבים בנוזלים ולהשיג איזון בין התפתחות הסוכר וההבשלה הפנולית. המצב האידאלי הזה לא רק שאיפשר לגפנים שנפגעו מהכפור להשתקם ולהצמיח זמורות חדשות, אלא אף זרז את הבשלת הענבים, עד לכדי מצב שאיכות הטאנינים והצבע אף התעלו מעל אלו של 2015!

הבציר התרחש בעיקרו בחצי השני של ספטמבר, תחת מזג אוויר מושלם ומצב רוח עליז. הכרמים, שזכו לטיפול מסור תחת ידיים מיומנות ואחריות לאיכות בלתי מתפשרת, הפיקו ענבים בריאים להפליא, ללא שמץ עובשים, ענבים שלא הצריכו ברירה ושהפיקו יינות אדומים בעלי אנרגיה מתפרצת, פרי רענן מלא חיוּת, בשל ונוטף עסיס, שופע חומציות ובעל צד מינרלי, "קר" ומרוחק. יינות גדולים. זהו בציר נפלא גם עבור היינות הלבנים, המהלכים בגאוניות בין פירותיות צהובה ארומתית לפירותיות ירוקה חומצית וחדה, לצד קש ואגוזים; הכל במעטפת מינרלית ימית. "כשכורם פוגש את רעו, כיצד יתחילו את שיחתם?" - שואלים בדו"ח הבציר של רומנה-קונטי - "אה, לו רק הכפור של אפריל לא היה גוזל מאיתנו כזה נתח גדול מהיבול, איזו שנה יכולה הייתה להיות". אבל לטבע דרכים משלו, ויקבים כמו אלו - שאינם מתפתים ולו לרגע "לפצות" על כמויות יבול, וכל מה שניצב מולם הוא האיכות אליה הם מחוייבים - יקבים אלו קוצרים עכשיו את הפירות ומוציאים לעולם עוד בציר ענק, מושלם, בציר 2016.

2017

"....2017 היא מתנה שנשלחה עם השם של בורגון עליה; מתנה מרגשת ומלהיבה; מתנה עם הרבה אור שמש וגשם במועד הנכון, מתנה עם יבול בריא, איכותי ובכמויות טובות – כל מה שבורגון ייחלה לו הרבה מאד זמן". כך פיסקת הפתיחה בדו"ח הבציר של ארלו. 2017 אכן העניקה יבול נפלא, בכמות כמו גם באיכות – קומבינציה שלא היתה בבורגון הרבה מאד זמן. זוהי גם הפעם הראשונה מזה זמן רב שבורגון ידעה חורף קר; קר ויבש.

תחילת האביב הייתה גם היא יבשה ובעיקרה חמה; הגפנים החלו להנץ מוקדם ואין זה פלא שהמתח בבורגון נסק כשהכפור איים לתקוף. למודי ניסיון כואב מהכפור של 2016 שהשמיד כמויות יבול לעיתים בלתי נתפסות, התאגדו כל כורמי הקוט, מכל הכפרים, ולפנות בוקר הדליקו חבילות קש בשולי הכרמים, על מנת ליצור ענן עשן שיגן על הגפנים מהשילוב המסוכן של קיפאון ושמש. הפריחה החלה מוקדם, בתחילת מאי, ונגמרה מהר מאד, תוך 3 ימים ותחת מזג אוויר חם; פריחה שהושלמה במלואה, לידי אשכולות מלאים, צפופים ובכמויות נפלאות.

תחילת הקיץ היתה גם היא חמה; טמפרטורות גבוהות שגרמו בעיקר להתעבות קליפת הענבים ובכך יצרו הגנה ממחלות ועובשים – כך שבסוף הבציר התקבל יבול בריא לחלוטין. המשך הקיץ היה גם הוא חם ולמעשה רמות הסוכר הרצויות הושגו עד סוף אוגוסט.
אבל היה זה חיוני לחכות עוד קצת על מנת להשיג הבשלה פנולית שלבסוף, לכשהגיעה, נתנה ליינות 2017 את הרכות והטאנינים המענגים.

הבציר החל בעיקרו בתחילת ספטמבר וענבים בריאים, מלאי סוכר, זרמו אל היקבים. הכפור של 2016 גרם לגפנים לפצות ולשאוף להוציא יבולים גבוהים בשנה העוקבת."בשנת בציר כמו 2017" כותבים ברומנה קונטי "כשאתה מוצא עצמך נפעם מהנדיבות של הטבע ואתה עלול לאפשר לו לחרוג בכמויות – השליטה על כמות היבול היא המפתח להצלחה".

ומוסיפים "פעם אחר פעם נחשף בפנינו יתרונן העצום של הגפנים המובחרות והגפנים הבוגרות שמוציאות מעט פרי".
היינות האדומים בעלי עסיס עשיר, רענן ורך ובעל טאטינים מלטפים מלאי רעננות גם הם. אלו יינות של עונג צרוף, לשתייה יחסית מוקדמת, אך אל לנו לפקפק ביכולת ההתיישנות שלהם. היינות הלבנים עוצרי נשימה, מלאי טעם, חומציות בולטת וארומתיות מדוייקת; עד שביקבים מסויימים נדמה כי זהו הבציר הגדול ביותר להם.